נעה שירי חסון- מתנדבת בחסדי נעמי בת ים
נעה שירי חסון
יזמית נדל"ן בעיר בת ים. במשך שנים הייתה גם יו"ר לשכת המתווכים באזור השפלה ומתווכת מצטיינת. בנוסף להיותה אשת עסקים עסוקה מאוד, היא גם יזמית חברתית בתחום הסיוע לקשישים עריריים בבת ים ובכלל.
החיבור שלה לקשישים החל ביום שבו ביקרה את סבתא שלה שולמית ז"ל בבית אבות ציבורי שבו שהתה וכך היא מספרת: "זה היה יום שישי, הגעתי בשעת ארוחת צהריים. עמדתי בכניסה לחדר האוכל, סביב השולחנות ישבו כ 50 קשישים. היה שם שקט אימים, לא ראיתי מטפלים מסביב. רק קשישים שנראו כמו זומבים , חלק אוכלים, אחרים עם ראש מוטה…חיפשתי את סבתא שלי. ראיתי איש שהראש שלה שמוט, הפנים עצובות, הסתכלתי עליה וממש והזדעזעתי. באותו רגע הבנתי שיש הרבה מאוד קשישים שלא מקבלים יחס וטיפול ראוי. זה עשה לי טראומה גדולה, לצערי אחרי חודשיים סבתי שהייתה אישה פעילה שמחה ואנרגטית נפטרה ואז החלטתי שאני חייבת לעשות מעשה ולדאוג ככל יכולתי לקשישים. זו אוכלוסייה שאין באמת מישהו שדואג לה. אני רואה הרבה קשישים שלמרות שיש להם ילדים הם לבד חסרי אונים. אני פוגשת קשישים שלא מצליחים להסתדר כלכלית ולחיות עם קצבת הביטוח הלאומי וממש חיים בעוני, בבתים הרוסים, זה כאב לב גדול, וחייבים להעלות את נושא הקשישים לסדר היום הציבורי. "
איך הגעת לחסדי נעמי?
זה התחיל בקורונה ידעתי שקשישים רבים נמצאים לבד ללא תמיכה משפחתית והרגשתי צורך עז לסייע להם. התחלתי לחפש עמותות המסייעות לקשישים כדי לאתר את אלו הזקוקים לסיוע. ואז שמעתי על חסדי נעמי שפועלים שנים רבות בבת ים וחברתי למירי יהודה. התחלתי להגיע למחסן החלוקה, סייעתי לשנע ארגזי מזון לבתי הקשישים וככה נחשפתי להרבה סיפורים, ומעבר לסיוע במזון התחלתי לסייע להם בכל מיני תחומים נוספים. למשל ראיתי שהקשישים מגיעים לקחת מזון והם סוחבים שקיות וסלים וזה כבד להם, השקיות נקרעות, קניתי להם עגלות שוק עם גלגלים והבאתי. יש קשיש ערירי שהגעתי אליו הביתה עם ארגז מזון של חסדי נעמי ביום חורף וגיליתי שיש לו נזילות מהגג, ישבתי לשוחח איתו והבנתי שיש לו בעיות עם השכנים שכועסים עליו ואף תבעו אותו. בעזרת הקשרים שלי בתחום הבנייה הבאתי קבלן שתיקן את הנזילות וגם סייענו לו בייעוץ משפטי מול השכנים. הרבה פעמים אני עומדת בחוץ בזמן החלוקה מסתכלת על האנשים מדברת איתם, אישה אחת מספרת לי שקשה לה לקנות אוכל, לאחרת אין כסף לתרופות , אני משתדלת לעזור איפה שאני יכולה.
ספרי על רגע מיוחד של חסד:
לוויתי קשישה ערירית בת 92 היא עלתה לארץ מרוסיה . ד"ר במקצועה, אלמנה וללא ילדים. ראיתי אותה מחטטת בפחים ממש מול המשרד שלי. התחלתי לדבר אתה. נוצר בינינו חיבור ואימצתי אותה כחברה. יום אחד היא סיפרה לי ששמונה שנים לא אכלה דג. באותו רגע לקחתי אותה למסעדת דגים, ישבנו יחד לאכול דג, היא ממש בכתה מהתרגשות. לפעמים אתה עושה משהו קטן שעבור מישהו אחר זה ענק. היו יומיים שהיא לא ענתה לי שלחתי אליה משטרה הביתה שיפרצו את הבית היא הייתה ללא רוח חיים ודאגתי לה גם לקבורה, זה היה תהליך ארוך וקשה, אם לא הייתי פוגשת אותה, נראה לי שלא היה מי שידאג לה לקבורה מכבדת.
מה גרם לך לחיבור עם עמותת חסדי נעמי?
כבר במפגש הראשון עם אנשי העמותה והמתנדבים הרגשתי
שזו עמותה מיוחדת של נתינה ולב והכל ביד רחבה. הם באים לעזור לכולם בלי קשר למגזר . נחשפתי גם למתנדבים וגיליתי שלכל אחד יש סיפור חיים שגרם לו להתחיל להתנדב והרגשתי חיבור לדבר הזה. כשהגעתי למחסן החלוקה, ראיתי אנשים שמבקשים תוספת ונותנים להם, מגיעים אנשים שאין להם אישור לקבל , אף פעם לא מחזירים אותם בידיים ריקות, תמיד מנסים לעזור גם מעבר. דואגים למתנדבים שייקחו את האנשים הביתה, כבר יודעים למה אנשים זקוקים. ואני גם שומעת את הפידבקים של האנשים הנתמכים שהעמותה הצילה אותם. יצא לי להכיר הרבה אנשים דרך חסדי נעמי ואני שמחה להיות חלק ממערך המתנדבים הזה.
מה המשאלה שלך?
הייתי מאוד רוצה להקים עמותה שתסייע לקשישים. אני רוצה להגיע לכנסת להעביר חוקים שידאגו לכל הקשישים העריריים. שאף קשיש לא יזדקק לסיוע של עמותות שהמדינה תדאג להם.
